'תוכנית חיסכון' – בית המשפט מבהיר שאין מקום לשיטת הנתבעות לחשב פיצוי מופחת בגין כאב וסבל בתביעת נזיקין

כל תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, מחושבת בבית המשפט בהתאם לרכיבים מוסכמים (המשתנים ממקרה למקרה). אלה נקראים 'ראשי הנזק', והם כוללים, לשם הדוגמא, את הפסדי השכר שנגרמו לנפגע בגין התאונה (לרבות הפסדים אשר עשויים להיגרם לו בעתיד), הוצאות בגין טיפולים רפואיים להם נזקק, נסיעות, עזרת הזולת ועוד.

בנוסף, פוסק בית המשפט פיצוי בגין "כאב וסבל", שהנו כשמו כן הוא – פיצוי כללי, בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו וייגרמו לנפגע.

חשוב לדעת, כי פיצוי זה של 'כאב וסבל', מחושב באופן שונה לחלוטין בתביעות בגין תאונת דרכים – ובתביעות נזיקין אחרות (כגון בגין נפילה, החלקה, רשלנות רפואית וכו').

השוני נובע מכך שתביעות בגין תאונת דרכים נידונות בבית המשפט על פי חוק מיוחד, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (אותו נכנה בעדכון זה 'חוק הפיצויים'), ולא לפי פקודת הנזיקין.

כיצד מחושב הפיצוי בגין כאב וסבל

חוק הפיצויים, הנו חוק סוציאלי, שמטרתו בין היתר לקבוע פיצוי לכל נפגע גוף בתאונת דרכים, מבלי לבחון אם הוא אשם בתאונה אם לאו. ה"מחיר" של אותו חוק סוציאלי מתבטא בסכומי פיצוי מופחתים בראשי הנזק השונים, ובכלל זה בראש הנזק של 'כאב וסבל' – אשר על פי סעיף 4 לחוק – נקבע על ידי 'תעריף אחיד' לפיצוי.

למעשה, קובע החוק סכום מקסימלי, בגין כאב וסבל, כאשר כל נפגע מקבל את הפיצוי המותאם לו על פי אחוזי הנכות שנותרו לו, גילו, ומועד התאונה. בהתאם לפרמטרים אלה, נקבע אותו "מחיר מחירון" לכאב וסבל – ללא שיקול דעת, וללא שיידרש בית המשפט לבחינה של עוגמת הנפש בפועל. כך, שני אנשים באותו גיל, אשר נפגעו באותו היום ונותרה להם נכות זהה, יקבלו תמיד את אותו הפיצוי בגין כאב וסבל – על אף שייתכן כי אחד מהם כמעט ואינו מרגיש את השלכות הפגיעה, בעוד שמשמעותה עבור האחר גדולה ביותר.

אף סכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק אינו מן הגבוהים, ועומד על סך של כ-180,000 ₪ (נכון להיום, ללא חישובי ריבית וללא ניכוי גיל). יוצא מכך, כי אדם אשר לו 10% נכות – יקבל 18,000 ₪ בקירוב, אדם בעל 20% נכות יקבל 36,000 ₪, וכך הלאה.

מאידך, בתביעות נזיקיות אחרות, שלא לפי החוק, מובאים בפני בית המשפט נתוניו הספציפיים של הניזוק, השלכות הפגיעה על חייו, על תפקודו, על הנאותיו ואורחותיו, ובית המשפט פועל תוך שיקלול גורמים אלה, על מנת להעריך בסופו של יום את ראש הנזק של 'כאב וסבל' עבור הניזוק המסויים. מיותר לציין כי ללא המגבלה החוקית הקיימת, אף הפיצוי אשר נפסק לניזוק עשוי להיות גבוה לאין שיעור מן הפיצוי לו יהא זכאי נפגע תאונת דרכים.

אלא מאי? לעיתים נוטים בתי המשפט לערב מין שאינו במינו, ולהתחשב בנוסחה הקבועה בחוק הפיצויים, גם עבור נפגעים אחרים, שלא בתאונות דרכים. דבר זה גורם לפגיעה משמעותית בפיצוי בגין ראש הנזק של 'כאב וסבל', ולקיפוח מהותי של אותם נפגעים אשר חוק הפיצויים אינו חל עליהם.

בפסיקה חדשה, שניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 9927/06) נדון ערעור על תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית של תובע, יליד 1998, הסובל משיתוק מוחין בארבע הגפיים ומפיגור שכלי כתוצאה מסיבוכי לידה שנגרמו לו בבית החולים 'שיבא'.

בית המשפט המחוזי, שדן בתיק, קבע כי מצבו של התובע הוא תוצאה של רשלנות רפואית מצד בית החולים בתהליך הלידה, בין השאר לאור אי הערכה מדוייקת של משקל התינוק, והתרשלות מצד הרופאים המטפלים באופן שנבחר ליילודו. כמו כן, קבע בית המשפט כי הוכח 'קשר סיבתי' בין מהלך הלידה לנכות. דהיינו, מצבו של התובע נגרם כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי בלידה, ולא כתוצאה מדימום או זיהום כללי.

לאחר קביעת האחריות, דן בית המשפט המחוזי בשאלת גובה הנזק, ופסק לתובע פיצויים בגין ראשי הנזק הבאים: הפסד השתכרות, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות דיור ומיזוג אוויר, הוצאות ניידות בעבר ובעתיד, הוצאות בגין אביזרים וציוד, שכר אפוטרופוס, הוצאות רפואיות ופיצוי בגין כאב וסבל.

הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, כאשר כל צד טען שהסכומים שנפסקו בגין כל אחד מראשי הנזק אינו הולם, אולם בית המשפט העליון פסק שלא נמצאו נסיבות מוצדקות לכך שערכאת הערעור תבחן בשנית את חוות הדעת השונות ותבקר כל סכום, למטה או למעלה.

עם זאת, ביחס לפיצוי בגין הכאב והסבל, הרחיב בית המשפט את הדיבור, ביחס לטענות שני הצדדים, ובכך נתמקד: הפיצוי שנפסק לתובע בגין כאב וסבל נקבע על סך 850,000 ש"ח (נזכיר, כי המדובר בנפגע בעל נכות צמיתה בשיעור 100%). לפי טענת התובע, הרי שסכום זה הינו למעשה פיצוי בסך 600,000 ש"ח, בתוספת ריבית מיום הלידה, ועל כן נמוך ממקרים אחרים, אותם ציין בכתב הערעור.

מנגד, טענה הנתבעת כי הפיצוי עולה על שילוש הסכום המקסימלי שנקבע לפיצוי בגין כאב וסבל בחוק הפיצויים, בסך 420,000 ש"ח, ועל כן תבעה למעשה להקטין את הפיצוי שנקבע בבית המשפט המחוזי למחצית הסכום!

בפסק דינו קבע בית המשפט העליון פעם נוספת ובאופן מפורש, שאין כל מקום לחישוב הסכום הראוי לפיצוי בגין כאב וסבל לפי מכפלה כלשהי מחוק הפיצויים, לאור העובדה שזהו מנגנון מיוחד, שנקבע בחוק הפיצויים, כחלק מהיותו חוק הנותן פיצוי, הגם אם מופחת, לכל נפגע בתאונת דרכים:

"הסדר ייחודי זה של חוק הפיצויים, כמובן, אינו חל על ענייננו, ואף נקבע בבית משפט זה כי אין להקיש ממנו לגובה הפיצויים הראוי בגין כאב וסבל במקרים שהחוק והתקנות אינם חלים לגביהם".

הגם שהסכום שנקבע בבית המשפט המחוזי לא השתנה לבסוף, לא למעלה ולא למטה, ישנה חשיבות מיוחדת בעמדה עקרונית זו, אשר מובאת בפסק דין של בית המשפט העליון לאחר למעלה מעשור בו לא נידונה, היוצאת במפורש כנגד המציאות הרווחת בבתי המשפט, השלום והמחוזי, הדנים בתביעות נזיקין וקובעים את גובה הפיצוי בגין כאב וסבל לפי מכפלה כלשהי של הפיצוי שנקבע ב'חוק הפיצויים' (ולעיתים אף בגובה הפיצוי שנקבע שם בלבד!):

"אכן, לא נכחד כי היו מקרים שבהם נדרשו בתי משפט בפסקם פיצויי כאב וסבל לאמת המידה של חוק הפיצויים, כגון בכפולות של פי שניים ופי שלושה, אך ההלכה המחייבת ברורה".

פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.