ש' נתקל בשקע במדרכה בפתח תקוה, ונפסקו לו מעל ל-2,000,000 ש"ח

"הקרב הוכרע והעיר נפלה", כתבה נעמי שמר ז"ל בשירהּ, "והכל בגלל מסמר קטן", שנפל מפרסתו של הסוס. גם ש' חווה טראומה גדולה והכל בגלל אירוע קטן, לכאורה – נפילה על המדרכה. מזלו של ש', בניגוד לסוס מהשיר, שעניינו הובא בפני כבוד השופט קורן מבית משפט השלום בת"א-יפו [ת"א 52583-02-11], שאף פתח בציטוט שיר זה את פסק הדין.

באחד הימים החורפיים של שנת 2008 הלך ש' ברחובות פתח תקוה, בדרך אל לקוח נוסף. ש' עבד כסוכן מכירות בתחום הצעצועים, באחת מרשתות הצעצועים הגדולות. לפתע הוא נתקל במרצפות שקועות שהיו בדרכו ונחבט על הקרקע.

ש' עבר חבישות וצילומים ונמצא כי הוא סובל מקרע בשריר התאומים. ש' מיהר להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, כדי שיכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה. המוסד הכיר בו וקבע לו נכויות בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והנפשי.

סוכן מכירות נפל על המדרכה, נפגע ויפוצה על ידי המל"ל והעירייה

משרדנו נתקל לא פעם בנפגעים המתקשים לחזור לשוק העבודה ונפלטים ממנו או נאלצים לצמצם מאוד את היקף עבודתם. בכל-מקרה הם חווים ירידה בהכנסותיהם ומאבדים את ביטחונם הכלכלי.

גם ש', סוכן מוצלח, חייכן ואהוב על לקוחותיו ומעבידיו, התקשה לחזור לעבודתו. ש' נעדר מעבודתו לתקופה של ששה חודשים, שבמהלכם מצבו הנפשי התדרדר. כשנה וחצי לאחר התאונה הוא פוטר מעבודתו ומאז הוא מובטל.

ש' החליט לתבוע את העירייה ואת מבטחתהּ בביטוח צד שלישי. כל צד הביא את טובי מומחיו אשר בדקו את ש' ולבסוף חיוו דעתם על מצבו הגופני והנפשי. נוכח הפערים בין המומחים השונים מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה מונה ד"ר שזר ובתחום הנפשי מונה ד"ר קריצ'מן.

בתחום האורתופדי לא נקבעה לש' נכות קבועה, פרט לנכויות זמניות לתקופה מצומצמת לאחר התאונה. בתחום הנפשי, לעומת זאת, נקבעה לו נכות קבועה בשיעור של 20%.

מטעם ש' העידו מספר עדים, אשר כולם נמצאו אמינים ועקביים בעדותם. המסקנה המתבקשת מחקירתם הייתה אחת – העירייה בנתה את המדרחוב על גבי תשתית שאינה מתאימה, היא לא תחזקה את המקום כראוי ולא יזמה או יוזמת איתור מפגעים בשטחה, אלא רק נענית "מעת לעת" לקריאות של פונים למוקד העירוני. חמור מכך, לאחר שכבר נפלו מספר עוברי אורח במקום והתריעו על המפגע – העירייה הסתפקה בתיקון מקומי, מוגבל ולזמן קצר – כמו פלסטר לחולה אנוש.

התובע אשם בנפילתו, טענו הנתבעות, ויש להפחית חלק מהפיצוי בגין 'אשם תורם'. התובע לא דילג מעל שלוליות ולא רץ במהירות ו"אין הוא אמור ללכת כשפניו כבושות בקרקע תוך חיפוש אחר האבנים השקועות" – פסק השופט, וקבע שאין להפחית דבר בגין אשם תורם.

הסיבה למצבו הנפשי של התובע הוא פיטוריו ממקום עבודתו, כשנה וחצי לאחר התאונה ולא התאונה עצמה, ניסו הנתבעות לטעון עוד. מצבו הנפשי והגופני של התובע, פסק השופט, מקורו בתאונה. היא שהביאה לפגיעה בכישורי העבודה שלו, והיא שהביאה לפיטוריו בשנת 2009.

אם-כן, קבע השופט, הנתבעות אחראיות לנזקיו של ש'. ומה לגבי הנזק? בראש נזק של כאב וסבל פסק השופט לש' סכום של 150,000 ש"ח, שכן "נכותו גדעה את שמחת חייו" והוא הפך לשבר כלי ונטול ביטחון והערכה עצמית.

לעיתים הדרך אל הפיצוי נמשכת תקופה ארוכה, מלאת חששות ופחדים. על-כן פסק הדין ממחיש שוב את חשיבותו של ייעוץ משפטי ראוי ומקצועי. בסופו של יום, נפסק לתובע, כולל תגמולי המוסד לביטוח לאומי, סכום של למעלה מ-2,000,000 ש"ח, מתוכם כ-520,000 ש"ח ישולמו על ידי הנתבעות – העירייה וחברת הביטוח, וכן החזר עבור הוצאות המומחים ושכ"ט עו"ד.

והכל בגלל מסמר קטן…

 

התמונה צולמה על ידי: frankieleon  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.