שלא 'יגלחו' לכם את הפיצוי: בית המשפט מבהיר כי עיקרון הציפייה הסבירה של מבוטח עשוי לגבור במקרים מסוימים אף על לשון הפוליסה עליה חתם

הפעם לא נעסוק בפסיקה חדשנית, אלא ביישום מחודש בבית המשפט, הקובע כי העיקרון לפיו גיל הפרישה לעצמאים גבוה מגיל הפרישה החוקי לשכירים – עשוי לחייב את חברת הביטוח גם כנגד לשון הפוליסה עליה חתמתם מולה, אם בכך הוא נותן תוקף לציפיות סבירות שלכם, כבעלי הפוליסה, לקבל כיסוי ביטוחי מתאים לצרכיכם.

מעשה שהיה – כך היה: מאיר, יליד 1948, מהנדס תעשייה וניהול, ובעל עסק עצמאי להטמעת מערכות מחשב. כשהיה בן 46, חתם על הצעה לביטוח חיים, הכוללת ביטוח מפני אובדן כושר לעבודה מול חברת ציון (שנקנתה בחלוף השנים על ידי חברת הראל). בשנת 2000 איבד מאיר את כושרו לעבוד, וחברת הראל שילמה לו, מדי חודש בחודשו, את תגמולי הפוליסה. עד כאן טוב ויפה.

אלא, שבשנת 2012, הודיעה לו הראל לפתע, כי עם הגיעו לגיל 65 – תפסיק את תשלום תגמולי הביטוח בגין אובדן כושר לעבודה, שכן תום תקופת הביטוח לתשלומי אובדן כושר עבודה בפוליסה, הוא גיל 65.

אובדן כושר לעבודה

מאיר הגיש תביעה לבית המשפט, וטען כי הוסכם בינו לבין חברת הביטוח על תשלום הפיצוי בגין אובדן כושר לעבודה למשך כל ימי חייו, ולפחות עד לגיל 95, ואף הציג סתירות בנוסח ההסכם בין דפי הפוליסה השונים.

טענות אלה נדחו על ידי בית משפט השלום, ולמעשה אף במסגרת הדיון בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, וזאת הן מפני שנמצא שתנאי הפוליסה לא כללו סתירות, כפי שנטען, ובוודאי שהתנאים אמורים היו להיות מובנים לבעל תואר אקדמי בכלכלה.

בית המשפט אף הוסיף וקבע כי אין כל היגיון, לפיו ביטוח אובדן הכושר לעבודה, הנערך כתחליף למשכורת, ייערך לכל החיים או עד לגיל 95 (וזאת אף לפני שנציין כי תוחלת החיים במועד עריכת הפוליסה עמד על 75).

אולם, מאיר העלה טענה נוספת, לפיה אף אם בית המשפט הכריע כי לשון הפוליסה ברורה לחלוטין, ולפיה הפיצוי בגין אובדן הכושר לעבודה מסתיים בגיל 65 – הרי שיש לכבד את הציפייה שלו במועד עריכת הביטוח, כעצמאי, ולפיה על הביטוח להיות תואם לשנות העבודה המקובלות עבור עצמאים, שאינם מחוייבים לפרוש בגיל מסויים, ואף אינם פורשים בגיל זה.

טענה זו התקבלה בבית משפט השלום, ואף אושרה לאחרונה בבית המשפט המחוזי (ע"א 68124-10-13), שדחה בנקודה זו את ערעורה של חברת הראל.

נציין, כי העיקרון לפיו גיל הפרישה של עצמאים עומד על גיל 70 – אינו חדש, וכבר נקבע על בבית המשפט העליון בשנת 2008. לפי עיקרון זה, נקודת המוצא היא שעצמאי מפסיק לעבוד בגיל 70, והנטל להוכיח את ההיפך מכך – מוטל על חברת הביטוח.

אולם, פסיקת בית המשפט מיישמת באופן ראוי לציון את העיקרון המשפטי הבוחן מה ציפו הצדדים להסכם, ונותנת לו תוקף גם כנגד לשון החוזה, הפוליסה בענייננו, שקיפחה את אחד הצדדים, וקל לנחש מיהו הצד המקופח במקרה שלפנינו.

דהיינו, למרות לשונה הברורה של הצעת הביטוח, עליה חתום מאיר, הקובעת את מועד סיום ביטוח אובדן הכושר לעבודה בגיל 65, קיבל בית המשפט את טענתו של מאיר, אשר כבר עבד כעצמאי במועד עריכת הביטוח, שציפה שחברת הביטוח תגן עליו עד לגיל הפרישה המתאים לו כעצמאי.

בכך, מנע בית המשפט מחברת הביטוח 'לחתוך' חמש שנות פיצויים, וקבע כי ככל שהתובע יוסיף להוכיח שהוא מצוי באובדן הכושר לעבודה, תחוייב חברת הביטוח לשלם את תגמולי אובדן הכושר לעבודה עד הגיעו לגיל 70. דהיינו, חמש שנים מעבר למה שנקבע בין הצדדים בהצעת הביטוח ובפוליסה.

פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.