שווה להכיר: שלושה מונחים שבית המשפט בוחן בקביעת הפיצויים לתובע – נכות רפואית, פגיעה תפקודית וגריעה מכושר ההשתכרות

בעל פיצריה שנפגע בתאונת דרכים בעת שנהג באופנועו, הוא גיבור פסק הדין החדש של בית המשפט העליון (ניתן על ידי כבוד השופט יצחק עמית) המבקר את הדרך הדורסנית שבה חושבו הפיצויים המגיעים לו בערכאה הראשונה שדנה בתיק.

התובע, יליד 1972, בעל פיצריה, נפגע בתאונת דרכים בראשית שנת 2010. בבית המשפט המחוזי, שם נדונה תביעתו, קבע לו המומחה מטעם בית המשפט נכות צמיתה בשיעור של 72% בגין מכלול פגיעות אורתופדיות, אולם הפיצויים לא חושבו לו בהתאם לנכות זו כלל.

נכות רפואית ונכות תפקודית

קביעה זו מגדירה בפני בית המשפט את "הנכות הרפואית", קרי – אחוזי נכותו של הנפגע מבחינה רפואית טהורה.

ואולם, רבים אינם מוּדעים לעובדה, כי מרבית הפיצוי לו זכאי יהיה הנפגע בסופו של יום, ייגזרו מן השאלה מהי "נכותו התפקודית". בנקודה זו, תפקידו של בית המשפט להעריך כמה למעשה השפיעה אותה נכות רפואית של הנפגע על אורחות חייו, על התנהלותו, על יכולתו להתפרנס, על ניידותו והזדקקותו לעזרת אחרים – וכדומה.

כאשר מדובר בקטינים, למשל, הרי שלרוב יטה בית המשפט לקבוע את הנכות התפקודית בשיעור הנכות הרפואית (אלא אם יוצגו בפניו ראיות הסותרות הנחה זו). אולם כאשר מדובר באדם בגיר, יבחן בית המשפט את הנסיבות לגופו של עניין – השפעת הפגיעה, אפשרות שיקומו של הנפגע, משלח ידו והכנסותיו בפועל – ולבסוף יעריך באחוזים את אותה פגיעה תפקודית שנגרמה עקב הפגיעה.

שאלה נוספת הקשורה קשר הדוק הנה שאלת "הגריעה מכושר ההשתכרות".

מונח זה, כשמו כן הוא, מתייחס להפסדי השכר אשר ייגרמו לנפגע כתוצאה מפגיעתו. לעיתים אומד בית המשפט את הפסד השכר בהתאם לשיעור הנכות התפקודית (נפגע אשר תפקודו ירד בשיעור 50% בעקבות התאונה – יספוג הפסד של 50% משכרו), ולעיתים מתחשב בנתונים נוספים המצויים בפניו.

ואם נשוב לבעל הפיצריה הפגוע – במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי, באופן תמוה, כי למרות חומרת הפגיעה וחרף העובדה שאין מחלוקת כי מצבו האורתופדי עתיד להחמיר ככל שגילו יעלה ואף יצריך ניתוחים נוספים – הרי שלאור העובדה שהנפגע הנו בעל עסק עצמאי, אשר בשנה שלאחר התאונה הצליח להשיב את העסק לפעילות (למרות שנדרש להעסיק שני עובדים נוספים לאור מצבו הרפואי) – די יהיה להעמיד את נכותו התפקודית על מחצית משיעור נכותו הרפואית. דהיינו, הפיצוי שנקבע לו חושב לפי נכות צמיתה בשיעור 35% בלבד! על פי אחוזי נכות אלה חושבה אף הגריעה משכרו.

בערעור אשר הוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין (ע"א 2577/14), קבע בית המשפט כי 'יש לעשות סדר' במונחים השונים המשמשים להערכת הנכות, ולהפריד בין קביעת הפגיעה התפקודית המשליכה על כל תחומי חייו של הנפגע (אותה "נכות תפקודית") לשאלת הגריעה מכושר ההשתכרות.

נוסף על כך, וכאן העיקר, קבע בית המשפט העליון שעל השופט להסתכל על התמונה הרחבה בעת קביעת שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, וזאת מכמה טעמים:

ראשית, ככל שהתובע יתבגר – עתידה פגיעתו להקשות עליו יותר, דבר האמור בייחוד לגבי עצמאים, ובפרט בפגיעות אורתופדיות ובנכויות כה גבוהות.

שנית, אין לקבוע את שיעור הגריעה בשכרו של הנפגע רק לפי הצגת מאזן העסק בשנה העוקבת לתאונה, שכן המאזן אינו משקף את הקושי האמיתי של ההעסק, ואף לא מציג בפנינו את מצב העסק בעתיד, ככל שכאבי התובע יחמירו.

בנוסף התייחס בית המשפט העליון לעובדה כי בעל פיצריה, אשר אינו מחזיק בהשכלה אחרת, עלול להיפגע כלכלית באופן אנוש, אם חלילה ייאלץ לסגור את העסק בעתיד עקב כאביו, שהרי אז קטן הסיכוי שיצליח למצוא מקום עבודה.

לאור כל אלה, העלה בית המשפט את שיעור הגריעה בכושר ההשתכרות ל-50%, ובפועל הוסיף סך של 650,000 ש"ח לפיצוי שנקבע לתובע.

פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.