נפצע בעבודה מגזיר עץ ופוצה בסכום כולל של 365,000 ש"ח

לרוב, איננו שמים לב לרוב הפגיעות הקטנות שאנו מקבלים במהלך היום, או שאנו מייחסים להן חשיבות מועטה. למשל, פגיעה של הבוהן בתחתית השולחן, דריכה על נעץ וכיו"ב. כך היה במקרה של ס', שלא ייחס חשיבות לפגיעה שקיבל ממשטח עץ שבור שפגע ברגלו.

ס', בן 62, עובד כפיים חרוץ ונאמן, היה עסוק בהזזת משטחי עץ שבורים בעבודתו. לפתע גזיר עץ פגע ברגלו השמאלית ופצע אותה.

גם בחלוף חמישה ימים התובע סרב לפנות לטיפול רפואי. חברו לעבודה הבחין כי ס' צולע וביקש ממנו להרים את המכנס לראות מה קרה לרגלו. רק לאחר "מסכת שכנועים והפעלת לחץ ממושך", ס' ניאות להרים את שרוול המכנס. חברו לא היסס והפנה אותו לקבלת טיפול רפואי מיידי. מאז אותו יום ס' לא שב לעבודתו.

עובד נדרש לפנות משטחי עץ, נפצע ויזכה לפיצוי גבוה

ס' החליט לתבוע את מקום עבודתו ואת מבטחתהּ [ת"א (חיפה) 57010-07-12].

מומחה בית המשפט קבע כי לס' נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19%. כלל ידוע הוא כי בתביעות נזקי גוף יש לבדוק, מלבד לנכות הרפואית, גם את הנכות התפקודית, היום-יומית. במילים אחרות, לא דומה פסנתרן שאיבד את אצבעו ואינו יכול לנגן, לזמר שאיבד את אצבעו ויכול להמשיך לשיר. השופט היושב בדין מכריע לעניין הנכות התפקודית על סמך מקצועו של התובע, נכותו הרפואית וכישוריו. בסופו של יום, נכותו התפקודית של ס' הועמדה אף היא בשיעור של 19%.

כבוד השופטת רויטל באום, מבית משפט השלום בחיפה, החליטה לא להישאר אדישה למקרה וערכה ביקור במפעל, הגם שחלפו כחמש שנים מיום הפגיעה. לאחר ששבה מהביקור פסקה השופטת כי ס' ביצע את עבודתו, מילא אחר נהלי הבטיחות במפעל המחייבים לעבוד באזור נקי תוך מניעת הצטברות פסולת והשלכתה לפחים המתאימים, אולם נוכח השטח הצר בו עבד – נגרם לו הנזק, ועל כן הטילה את האחריות לתאונה על הנתבעות.

מדוע ס' לא פנה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר הפגיעה, הקשו הנתבעות, לפיכך יש בהתנהגותו משום אשם תורם. יתרה מכך התנהלותו הפגומה הובילה אותו לפציעה.

השופטת לא קיבלה את טענת הנתבעות ופסקה כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבעות באופן מלא.

ס' עבר מספר רב של אשפוזים ותקופת שיקום ממושכת, ושיעור נכותו גבוה יחסית ועל כן העמידה השופטת את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 150,000 ש"ח. הפיצוי הכולל מורכב ממספר ראשי נזק, ביניהם הפסדי ההשתכרות, לעבר ולעתיד, ההוצאות הרפואיות והעזרה לה נזקק ס'.

לגבי הפסדי ההשתכרות לעתיד נפסק כי ס' הגיע לגיל פרישה שנה לפני מתן פסק-הדין. השופטת לא קיבלה את טענתו כי ניתנה לו האפשרות לעבוד כנהג משאית עד גיל 75. הרי, קבעה השופטת, אפשרות זו לא התממשה קרוב לעשור בעבר ועל-כן אין לס' הפסדי השתכרות לעתיד.

נציין כי המוסד לביטוח לאומי קבע לס' נכות גבוהה בשיעור של 41%. ואולם בהתאם להלכה הפסוקה יש לנכות מסכום הפיצוי המגיע לניזוק מהמזיק את מלוא הסכומים שקיבל מהמל"ל גם אם תשלומי המל"ל שולמו בהתאם לדרגת נכות גבוהה יותר מדרגת הנכות אשר נקבעה ע"י בית המשפט. לפיכך ולאחר ניכויי המל"ל ס' נותר עם פיצוי של 190,000 ש"ח.

ולכן, קוראינו היקרים, נזכיר את חובתכם האישית לשמור על בריאותכם ובטיחותכם במקום עבודתכם. אם חלילה נפגעתם בעבודה פעלו לפי ההיגיון הבריא וגשו לקבלת טיפול רפואי. לאחר מכן גשו גם לקבלת טיפול משפטי מקצועי והולם.

 

התמונה צולמה על ידי: Dbenbenn  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.