כשהנייר סובל הכל, או 'מי ישמור על ילדי הגן?'

ר', ילד בן 6 שלמד בגן עירוני בחיפה, נפל ממתקן מגובה של כמטר בחצר. המסכן הקטן נזקק לניתוחים ואשפוזים בגלל שבר במרפק יד ימין.

אמנם ר' עוד לא בכיתה א', אך כבר קיבל שיעור ראשון מהמורים: נפלת? נחבלת? אתה אשם ולא הגננות. הוריו של ר' לא האמינו והחליטו לתבוע את החברה למתנסים ואת עיריית חיפה [ת"א (קריות) 30092-03-13].

השופט לא נתן לגן ולעירייה להטיל את האחריות לתאונה על ילד בן 6

ר' הקטן עמד לבדיקה אצל פרופ' רופמן, מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בסעיף "המסקנות" כתב המומחה כי נותרה לר' נכות אורתופדית בשיעור 10% וכי נותרו בו שתי צלוקות ניתוחיות.

נו, אתם תוהים, בטח הנתבעות הבינו עכשיו את גודל טעותן ועכשיו הן מוכנות להודות ולשלם. אלא שהנתבעות חשבו אחרת. לא הצלחתם להוכיח שלא הייתה השגחה ראויה על בנכם, טענו הנתבעות, מה גם שהגננות לא יכולות להיות ברגע נתון בכל מקום בגן ולהשגיח על הזאטוטים. לא המצאנו משהו חדש, טענו הנתבעות, פסיקת בתי המשפט לאורך השנים אימצה את טענתנו.

בבירור שמשרדנו ערך מצאנו פסיקה עדכנית מחודש אוקטובר אחרון של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. כאמור, פסיקתו של בית המשפט המחוזי מנחה את בתי המשפט השלום. המותב, שכלל שלושה שופטים, השית את האחריות לפגיעת הילדה בגן הילדים על עיריית תל-אביב ועל משרד החינוך. באותו המקרה הילדה טיפסה על סולם חבלים, נפלה ונחבלה קשות בפרק יד ימין.

ידהּ של הילדה גובסה, היא אושפזה בבית חולים ולאחר-מכן עברה ניתוח לשחזור עצם הזרוע ונעשה קיבוע זמני באמצעות מסמרי מתכת. במקרה זו טענו הנתבעות כי אין להשית עליהן אחריות הואיל וילדים יכולים למעוד תוך כדי משחק וגם השגחה אדוקה לא היה יכולה למנוע את האירוע שכן "חיי היום יום מלאים בסיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים לנזקים, מבלי שיהא גורם כלשהו החב בגינם".

בחזרה לסיפורנו. סגן הנשיא, כבוד השופט נווה ערן, מצא כי המתנ"ס גרס חומר הנוגע לכמות הילדים שהייתה באותו זמן בגן! כאמור מדובר בנתון חשוב מאוד, שכן כך בית המשפט יוכל להתרשם האם הגננת והסייעת היו יכולות לשלוט בכמות הילדים ביציאתם מהגן אל החצר.

השופט לא קיבל את טענת הנתבעות שמדובר ב"אירוע פתאומי" שלא הייתה להן יכולת לשלוט עליו. מדובר בקטינים, פסק השופט, אשר אתן, הגננת והסייעת, מכתיבות להם את "מערכת החוקים" – אתן קובעות להן מתי יצאו לחצר, לאיזה משחקים יוכלו לגשת ועוד.

האם הילד אשם? ודאי שלא.

מדובר בקטין, זאטוט, סך הכל בן 6. אין באמת הצדקה להשית עליו אשם תורם, פסק השופט. כמובן שגם הוריו לא אחראים, שכן הם לא היו במקום והם השאירו אותו בגן במטרה שישמרו עליו. השופט אף ציין, כי פקודת הנזיקין מאפשרת להטיל אשם תורם רק מגיל 12 ומעלה.

בסופו של יום נפסק לקטין, באמצעות הוריו, סכום כולל של 216,500 ש"ח. בנוסף לכך פסק השופט גם 6,300 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחה.

ולכם קוראים יקרים, נמליץ לשמור על הילדים בכל מקום ובכל מצב. כאשר הם נמצאים בגן או בלימודים – זו אחריותם של הגננות והמורים לשמור עליהם. אם הם חלילה לא הצליחו ולילדכם נגרם נזק, חשוב מאוד לברר אילו זכויות מגיעות לכם.

 

התמונה צולמה על ידי: Parker Knight  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.