המוסד לביטוח לאומי טען שהכותל המערבי אינו מקום תפילה קבוע עבור הנפגע, וכך ניסה למנוע ממנו פיצויים. מדוע?

ב' נסע למקום עבודתו בירושלים. באמצע הדרך הוא עצר כדי למלא אוויר בגלגל רכבו ובעת מילוי האוויר הגלגל התפוצץ ופגע בעיניו. הוא פונה לבית החולים הדסה שבירושלים.

לכאורה מדובר בתאונת עבודה קלאסית. ואולם ב' לא לקח בחשבון שמולו ניצב המוסד לביטוח לאומי, עם טענותיו היצירתיות העולות על כל דמיון. בסופו של יום, האם ב' הצליח לעמוד בפני טענותיהם היצירתיות של נציגי המוסד? (בל (ב"ש) 12296-10-14)

נתחיל, הפעם, מסוף הסיפור: ב', מתופף במסיבות בר-מצווה המתקיימות ברחבת הכותל, הגיש לאור החלטת המוסד לביטוח לאומי תביעה לבית הדין לעבודה בבאר-שבע וכבוד השופט צבי פרנקל הכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה.

בית הדין לעבודה הכריע שהכותל המערבי הוא מקום תפילה, ועל כן נסיעה אליו בדרך לעבודה היא תאונת עבודה

למזלו של ב', השופט אשר התמנה לדון בתובענתו לימד דיני עבודה בעברו, כך שהוא מכיר את חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 מִנֵּיהּ וּבֵיהּ, לרבות הפסיקות הרבות של הערכאות השונות.

בדיון בבית המשפט, טענו נציגי המוסד כי ב' הקדים לנסוע לרחבת הכותל, כדי להתפלל שם את תפילת שחרית לפני עבודתו, ומשכך – לא נפגע בעת נסיעה לעבודה.

נציין כי ההתחכמות של נציגי המוסד באה על רקע לשון החוק, לפיה לא יראו תאונת עבודה אם חלה סטייה של ממש מהדרך המקובלת שלא למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח לגבי מעבידו.

אולם, בסעיף 81(ב) לחוק נאמר כי נסיעה לעבודה, העוברת דרך "תפילת בוקר", או ליווי ילד לגן או למעון – לא ייחשבו לסטייה של ממש מן הדרך.

נציגי המוסד לא התבלבלו, וטענו כי על אף לשון החוק – לא ניתן להכיר בתפילה בכותל בימי שני וחמישי, הימים בהם עבד התובע כמתופף, כבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל. התובע, כך טענו, נוהג להתפלל בשאר ימות השבוע בבית הכנסת בקרבת ביתו.

בהכרעתו, שב השופט והזכיר את מה שכנראה נציגי המוסד ניסו לשכוח ואשר הוזכר כבר בפסיקות שונות לאורך השנים:

"מקום התפילה שליד הכותל המערבי הוא בית הכנסת המקודש ביותר בעולמה של הלכה ויהדות […] יהודים, בכל הדורות, ראו מעלה יתרה בקיום התפילה ליד מקום המקדש, ובמיוחד בסמוך לכותל המערבי […] לרגל העובדה שהרחבה לפני הכותל המערבי שימשה באופן קבוע לתפילתם של יהודים, קבעו חכמי ההלכה שלרחבה זו דין של בית-כנסת."

אם-כך את המשוכה הראשונה הצליח ב' לעבור: רחבת הכותל "הוכרה" כבית תפילה שאינו מהווה "סטייה של ממש" מהדרך המקובלת בעניינו של ב'. האם בכך תמה תביעתו של ב'? ממש לא.

אכן השתתפת בתפילת "ותיקין", טענו נציגי המוסד. זו תפילת שחרית הנאמרת מייד עם האיר היום, ועל כן מתחילה בשעה 05:30 ואמורה להסתיים בשעה 07:00, וזאת כשעתיים וחצי לפני תחילת עבודתך באותו היום, שכן הוזמנת לתופף רק בשעה 09:30.

יצאתי מוקדם מהבית, בסביבות השעה 04:00, טען ב', על-מנת להגיע בזמן לחגיגה. לעיתים יש שיבושים בדרך ממקום מגורי לירושלים, כמו גם שקשה למצוא מקום חניה קרוב לרחבת הכותל. אל תשכחו, המשיך וטען ב', אני צריך להכין את הכלים ולהתכונן לאירוע. אני לא רוצה לאחר ולאכזב את חתני בר-המצווה. לוּ הייתי מתפלל בבית הכנסת במקום מגוריי – לא הייתי מגיע בזמן להכנת החגיגות.

כאמור, השופט הכיר בתאונתו של ב' כתאונת עבודה. עתה נותר לב' לחכות ולראות מה הפיצוי שהוא עתיד לקבל.

פסיקה זו שבה ומדגישה את חשיבות קבלת ייעוץ משפטי מקצועי והולם בזמן הנכון. אם חלילה נפצעתם ואינכם חושבים כי תצליחו לעמוד בפני סוללת עורכי הדין של המוסד לביטוח לאומי ושלל טיעוניהם – דעו כי גם במקרים מורכבים וקשים, עם הרבה מאמץ, אפשר לקבל את הזכויות המוקנות לכם ולבני משפחותיכם מכוח החוק.

 

התמונה צולמה על ידי: Chad Rosenthal  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.