בית המשפט פסק פיצויים בסך 300,000 ש"ח לאשה שנכנסה לבניין, וכלבת השכנים התנפלה עליה ונשכה אותה

אם אתם שומרים על הכלב בזמן שההורים לא בבית – כדאי שתקראו את הכתבה הבאה.

א', קטין כבן 14 בזמן האירוע, ירד לטיול עם הכלבה המשפחתית, כלבה גדולה מסוג אסייאתי, והסתובב עמה ללא רסן כנדרש. לפתע וללא כל סיבה התנפלה הכלבה על השכנה, שבאה להיכנס לבניין, נשך אותה ביד ובחזה והפיל אותה ארצה.

הבן ברח עם הכלבה בחזרה לדירתו, בעוד השכנה אושפזה בבית החולים למשך עשרה ימים, סבלה משבר שדרש קיבוע בעזרת מסמר, אשפוז שיקומי ממושך של למעלה משלושה שבועות, סדרת טיפולי פיזיותרפיה ושימוש במקל הליכה. לפי קביעת מומחה מטעם בית המשפט, נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 25% עקב מגבלות תנועה וצלקות.

על כן, הגישה השכנה תביעת נזיקין כנגד האם ובנה, כמי שהיו אחראים לשמירה על הכלב וגרמו לנזקה.

השכנה ננשכה על ידי כלבת השכנים, הם יפצו אותה ב-300,000 ש"ח

לפי סעיף 9(א) לפקודת הנזיקין "לא תוגש תובענה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים" ומגיל 12 ואילך יש לבחון את מידת אחריותו לנזק לפי הנסיבות. החוק הישראלי, בסעיף 41 א' לפקודת הנזיקין, קובע כי הבעלים או "מי שמחזיק בכלב דרך קבע" חייב לפצות את הניזוק. אמנם הבן לא היה בעליה של הכלבה, השייכת לאמו, אולם הוא שטיפל בה. האם השיתה עליו כבוד השופטת אורלי מור-אל מבית משפט השלום בת"א אחריות לנזק?

על-מנת שהבן יחשב כמחזיק בכלבה צריכים לבחון ולהוכיח את אינטנסיביות הקשר שבינו לבין הכלבה. כך למשל ראוי לבחון את מידת הטיפול בכלבה, מזון, מגורים, יציאה לטיולים ועוד.

א' נהג להסתובב עם הכלבה לבדו ברחוב, דאג לה לתרופות, טיפל בה, דאג לצרכיה והורידהּ לטיולים, קבעה השופטת והמשיכה, מדובר בקשר לפרק זמן בלתי מוגבל ועל כן פסקה, שימו לב, שיש להכיר באחריותו ובמחוייבותו להגנת בני אדם מפני הכלבה.

גם אם נאמר, המשיכה השופטת, כי לא ניתן להטיל על א' אחריות כמחזיק בכלבה, הרי שמיד תופיע לה "מלכת העוולות" – הלוא היא עוולת הרשלנות. כבר נקבע כי שמסתובב עם כלב במקום ציבורי אחראי כלפי הציבור וצריך לחזות מראש כי כלבו עלול לפגוע באחרים ועליו לנקוט אמצעים נאותים למנוע זאת. יתר על כן א' היה חייב לדאוג שהכלבה לא תוכל להיות במקום ציבורי ללא רסן לפיה וכן בידי אדם המסוגל לשלוט בה, שכן הכלבה כבר הוכיחה בעבר את מסוכנותה.

אמו של א', שגם היא נתבעה בהליך, ביקשה מהשופטת מור-אל שלא תחייב אותה ואת בנה יחד. לא הוגן, טענה האם, כי חייו הבוגרים של בני יתחילו עם נטל כספי לא מבוטל. בנסיבות התיק, פסקה השופטת, מדובר ללא ספק בשני מזיקים שגרמו במשותף לנזק אחד לפ' המסכנה. אמו של א' הייתה צריכה לפקח עליו.

בסופו של יום נפסק כי האם חבה בשיעור של 80% וא' חב בשיעור של 20%, אולם לאור הקביעה שהנתבעים אחראים לנזק במשותף – חלוקה זו אינה רלוונטית במקרה בו אחד הנתבעים לא יוכל לשאת בחלקו (עקב פשיטת רגל של האם), ואז יישא האחר במלוא הנזק.

לפי הצעת פשרה של בית המשפט, נפסקו לנפגעת המסכנה פיצויים, החזר הוצאות שהוציאה עבור חוות דעת מומחים ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של למעלה מ-300,000 ₪.

ולכם קוראינו היקרים נזכיר שוב ושוב כי חובה עליכם לנקוט באמצעי הזהירות המרביים שעה שאתם מטיילים עם הכלב של משפחתכם או של החברים. אם חלילה ננשכתם, דעו כי ייתכן ותהיו זכאים לפיצוי מבעל הכלב או ממי שהחזיק בו. מכאן חשיבות קבלת ייעוץ משפטי מקצועי.

 

התמונה צולמה על ידי: Adam Jones  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.