א' נכנסה לצנתור ללא הסבר על הסיכונים, ותפוצה ב-308,500 ש"ח

במשך חודשים הרגישה א' קוצר נשימה, חולשה וכאבים בחזה, אשר החמירו עד שאילצו אותה לעבור צנתור. במהלך הניתוח הושתל מסתם ביולוגי מסוג מסוים, היות ומסתם אבי העורקים של א' היה מסויד. אלא שאז התברר, שהמסתם הושתל במיקום גבוה יחסית, ועל כן החליטו הרופאים להחליפו במסתם אחר. בתום שלושה ימי אשפוז עברה א' שבץ קשה.

השבץ נגרם עקב קריש דם, תסחיף של רובד טרשתי, שניתק. בבית המשפט טענה א' כי אמנם החלפת המסתם אינה רשלנות, אלא שזהו סימן לכך שהייתי בסיכון מוגבר לעבור שבץ. לכן, המשיכה, הייתם צריכים לנקוט באמצעים נרחבים יותר למניעתו. למשל, שימוש במדללי דם שפעילותם מהירה יותר.

יתרה מכך טענה א' כי רופאיה כלל לא יודעים כמה מדללי דם קיבלה, הואיל והרישומים הרפואיים לוקים בחסר. כמו כן, טענה כי לא הוסבר לה דבר על הניתוח ועל הסיכונים הכרוכים בו. נהפוכו, נאמר לה כי מדובר באחד הניתוחים הפשוטים בתחום זה, והיא חתמה על טופס הסכמה לניתוח.

עברה ניתוח לב ללא לדעת על הסיכונים ותקבל פיצוי גבוה

משרד הבריאות, האחראי על הרופאים, טען להגנתו כי א' עברה ניתוח מציל חיים, אשר בלעדיו לא תוחלת חייה הייתה יורדת מתחת לשלוש שנים. גם הטענה כי השבץ נגרם דווקא בשל קריש דם אינה נכונה. כמו-כן טענו כי אין שום קשר סיבתי בין אי מתן מדללי דם שונים לשבץ שנגרם. השבץ, טען המשרד, היה במסגרת הסיבוכים המוכרים בחולה לאחר החלפת מסתם ביולוגי ובמיוחד כאשר הדבר נעשה פעמיים.

עוד טענה הנתבעת כי א' קיבלה הסברים והיא חתמה על טופס הסכמה ויתרה מכך אף נמצאו סתירות בעדויות של א' ובתהּ.

פסק הדין, במיוחד בתביעות רשלנות רפואית, צריך לעיתים להכריע לא רק בין גרסאות של מומחים שונים (מומחי התובעת, הנתבעת ובית המשפט) אלא גם בסוגיות רפואיות מהותיות. במקרה זה, נדרש השופט לצלול לעומקם של דברים בשאלה האם הרופאים נהגו בפרקטיקה המקובלת עת נתנו לא' מדללי דם שההשפעה שלהם איטית יותר. בסופו של דבר פסק השופט בסוגיה זו כי לא נפל כל פגם בפרקטיקה בה נקטו הרופאים.

השופט גם לא מצא כי ישנו קשר סיבתי בין אי מתן מדללי דם מהסוג שמשפיע במהירות לבין הנזק שאירע כתוצאה מהאוטם במוחה.

אם כך, כיצד נפסק לא' הסכום שלעיל?

הרופאים הסבירו לא' שמדובר בניתוח לב שהוא מבין הפשוטים שבניתוחי הלב, פסק השופט, אולם לא העניקו לה הסברים או מידע מעבר לכך, ובפרט על הסיכונים ללקות בשבץ. מדובר למעשה בסיכון מוכר וזכותה של א' הייתה לדעת זאת.

בית המשפט העליון קבע, בפרשת דעקה, כי פגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה, שלא בהסכמה מדעת, היא נזק בר פיצוי. ככל שהמידע שלא נמסר חשוב יותר והאינטרס הנפגע קרוב יותר לליבת הזכות ומשפיע עליה בצורה משמעותית, כן יגדל הפיצוי.

החובה לתת הסבר במילים השוות לכל נפש, בעל פה ולא להסתפק בהחתמה, מקבלת משנה תוקף במקרה זה, נפסק, נוכח גילה של א' באותה העת והיותה אדם פשוט הליכות. בסופו של יום נפסק לא' פיצוי בסך 308,500 ש"ח.

ואתם קוראינו, ודאו היטב שהסבירו לכם מהו ההליך הרפואי אותו אתם עוברים. נהגו לפי ההגיון הבריא ושאלו שאלות. אל תתביישו. אם חלילה ההליך הרפואי ניתן שלא בהסכמה מדעת או שאתם מרגישים שזכותכם לאוטונומיה נפגעה, פנו לקבלת טיפול משפטי מקצועי.

 

התמונה צולמה על ידי: Phalinn Ooi  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.