'או שהפריץ ימות' – האם קשישה שנפלה בירידה מהמונית זכאית לפיצוי?

חבלות ראש, בעמוד שדרה, בבית החזה ושבר בצלע היו מנת חלקה של ר', שהייתה מעורבת בתאונת דרכים. "כל חטאה" היה ירידה ממונית שירות בתחנה. מכאן חברת הביטוח של המונית הרגישה "בנוח" להתפלפל איתה. לאחרונה ניתן פסק-דין בבית-משפט השלום ברמלה בעניין זה [ת"א 12252-11-09].

לוּ היינו אומרים שאסור לחבוט ולהתעלל בקשיש או בקשישה הייתם ודאי הייתם מסכימים. אך האם ראוי לגרור אותו/ה לאורך שש שנים בטרקליני בית-המשפט?

תשאלו את מבטחת המונית ואת הנהג. "פשוט האישה החליקה ליד המונית לאחר שירדה", טען הנהג, "לא היה בשום אופן קשר בין הירידה מהמונית לנפילה".

בית המשפט האמין לקשישה, שנפלה בירידתה מהמונית, ופיצה אותה על נכותה

תביעתה של ר' נידונה לפני כבוד השופטת צנציפר-הלפמן בבית-משפט השלום ברמלה. זוּ מצאה כי דווקא יש קשר בין הירידה לנפילה. הנה – בתעודת חדר המיון נכתב "נחבלה בעת ירידה ממונית…"; בדו"ח מד"א נכתב "נפלה מהמונית… הוזמן על-ידי נהג המונית"; הנהג אף הוקלט במוקד מד"א בזמן אמת אומר "הורדתי אותה מהמונית, והיא נפלה לי…"; אף נהג האמבולנס בא להעיד.

מנגד, הנהג והמבטחת טענו כי אין "ליחס משקל" לעדות נהג האמבולנס, הואיל והוא לא זכר את התאונה. גם לא ברור, טענו, כי הנהג שמע והבין את שאלות המוקדנית ולכן "אין כל משמעות ראייתית" לשיחה ההיא, כזכור – בסמוך לתאונה.

השופטת פסקה כי "מסמכי מד"א, הם מסמכים אובייקטיביים […] בהם נרשמה התלונה המיידית הנוגעת לפגיעה". ומה דין עדות ה'נהג השכחן'? הדו"ח שרשם היה בזמן אמת ולכן דווקא יש משמעות ראייתית לעדותו.

הנתבעים לא ויתרו וטענו כי יש לר' אינטרס כספי בתביעה והיא סתרה את עצמה ביחס למיקום רגליה בזמן הנפילה וביחס לכיוון נפילתה.

אכן, פסקה השופטת, תחילה טענה הקשישה כי בעת הנפילה "שתי הרגליים היו על הכביש" ואולם לאחר-מכן הבהירה כי נפלה תוך כדי ירידה מן הרכב. הצדדים נחלקו האם ר' נפלה לפנים או אחורנית, אולם הואיל ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם נפילתה, לא מצאה השופטת ליחס כל משקל לאי-דיוק זה.

שימו לבכם לקביעות הבאות ביחס להתנהגות הנהג ולעדותו: עדות עם סתירות, לא בהירה, מנסה להתנער מהתאונה, סירב לשתף פעולה עם עורכי-דינו, לא זכר אם התקשר למוקד מד"א, גרסתו כי הקשישה ירדה לגמרי מהמונית – אינה אמת, או לפחות נסיבות התאונה לא זכורות לו באופן המאפשר לקבל את גרסתו.

כל זאת בניגוד גמור לאמינותה של הקשישה, הנתמכת בשורה של ראיות אובייקטיביות. לפיכך, פסקה השופטת, לא השתכנעתי כי יש בדבר "האינטרס הכספי" שלה כדי להטות את הכף.

את חולה וייתכן שהיו לך נפילות שבכלל לא תועדו, טענו הנתבעים. יתרה מכך, אחד מן המומחים שבית-המשפט מינה מוטה לכיוונך "בשל גילו ובעיות רקע דומות מהן הוא סובל". יתרה-מכך, הוא מבין בגריאטריה ולא בנוירולוגיה כפי שהיו חלק מקביעותיו בחוות הדעת.

כמו-כן, טענו, הרי שחזרת להתהלך עצמאית ברחובות, אין שינוי דרמטי בחייך, חזרת לביתך וכחודש לאחר התאונה נפלת שוב ואושפזת לתקופה ארוכה.

כנראה שמבחינת חברת הביטוח, על-מנת "לזכות" בתגמולי הביטוח צריכים להיות משותקים לגמרי או קרוב לכך…

בל נשכח, טענו, היית בהליך ניווני-דגנרטיבי, טרם התאונה, המתאים לגילך ומצבך. היית חולה בסוכרת במשך 25 שנים, סבלת מחוסר תחושה ברגלייך, כאב-גב וחוסר ויטמינים. בעיות אלו גרמו לך לסחרחורת וחולשה קשה ברגליים וסביר להניח שאלו גרמו  לנפילותייך.

השופטת דנה באריכות בטענות אלה, וקבעה כי המומחה אובייקטיבי, ועל כן הנכות הרפואית של ר' נקבעה על 18.8%. הנכות התפקודית הועמדה בגובה של 30%.

מה ההבדל בין סוגי הנכויות ולמה האחד גבוה מהשני? הנכות הרפואית מבטאת את המצב הבריאותי, כפי שעולה מן המסמכים. ההשפעה של פגיעה אצל אדם אחד שונה מאשר אצל אדם אחר. למשל, זמר ופסנתרן שאצבע מידם נקטעה – תיקבע להם נכות רפואית זהה. ואולם בחיי היום יום  – מובן שקטיעת אצבע הפסנתרן תשפיע הרבה יותר. אצבעותיו הם הכלי לפרנסתו! זו היא הנכות התפקודית, היומיומית.

'או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות או שהמשיח יבוא' – מה שבטוח הוא שר', בת 79 כבר, פוצתה בסכום של 414,776 ש"ח. לאחר שש שנים. בדרך היא עברה 'וִיאָה דוֹלוֹרוֹזָה' שעוברים קשישים נוספים. האם זה קורה גם למבוטחים צעירים? ודאי. על בסיס יומי. לכן חשוב מאוד לקבל ייעוץ משפטי מקצועי וראשוני מעורכי-דין בתחום.

 

התמונה צולמה על ידי: Myfuture.com  |  קישור לתמונה
פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.